להיות נהר

מאת:
טל פנר, מטפל ומנחה קבוצות בגישת האקו תרפיה והטבע תרפיה, שותף בצוות ההוראה בתכנית להכשרת מנחי קבוצות בטבע תרפיה באוניברסיטת תל אביב, עובד עם נוער בסיכון, עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים וילדים ובוגרים החווים קשיים רגשיים, שותף בצוות מרכז משאבים ועוסק בו בפיתוח חוסן בקרב אוכלוסיות באזורי איום מתמשך ואוכלוסיות שחוו טראומה אישית וקולקטיבית, חוקר ומתמחה במסורות ריפוי של תרבויות ושבטים מצפון אמריקה ומערב אפריקה. מרכז התכנית להכשרת מטפלים באקותרפיה במכללת כרכור. 

בימי הקיץ החמים נסעתי לפגוש את הירדן ההררי. דרך העפר המפותלת בין הרים של צמחייה צהובה ועצים מוריקים הובילה אותי למקום שבו המים זורמים כבר מאות אלפי שנים. אבני בזלת עתיקות פזורות סביב, זוכרות בתוכן את התקופה העתיקה בה זרמו בבטן האדמה בתור לבה אדומה.
מתוך הנסיעה הארוכה, כשדאגות החיים עדיין רצות במחשבותיי פגשתי את מי הנהר.
געגוע עמוק בתוכי הנחה אותי לשכב בתוך המים הזורמים.
המים זורמים מסביבי ומעלי. קרירות מרעננת שוטפת אט אט את הכל . קליפות ושכבות שלבשתי על עצמי לאחרונה לפתע מתגלות ואני מסכים לתת לנהר לשטוף אותן, בעדינות לקחת אותן מעלי.
מרגע לרגע אני מסכים להתמסר, להרפות אל תוך הזרם ולתת מקום לכל מה שמתרחש בליבי. לפתע גל של רגש מגיח מתוכי, מפתיע אותי בעוצמתו. אני מחליט לאפשר לו לנוע דרכי ופורץ ממני צחוק מתגלגל. איני יודע ממה אני צוחק, רק מאפשר לצחוק לנוע ולהתבטא. כמו רוח שנושבת בצמרות העצים, כמו זרימה של מים שמבקשים להשלים את התנועה הטבעית שלהם.
אחרי זמן ארוך של צחוק משחרר אני מרגיש שהגעתי אל המקום. שהגעתי אל הנהר.