fbpx

תאור מקרה מצבי רוח קיצוניים ונדודי שינה

הפעם, נציג את תאור המקרה בשני אופנים. התאור הראשון יהיה “נקי”, כפי שהתקבל בתשאול ומיד לאחריו, אותו התשאול, אולם הפעם, מנותח לפי התפיסה הסינית – מה שיוביל אותנו לזהות אטיולוגיה, לבצע אבחנה ולהתאים טיפול.
א’ בת 35, נשואה + 2 , 1.70מ’ / 57ק”ג, חיוורת מעט, עורכת דין במקצועה, הגיעה אלינו לאחר בקשות חוזרות ונשנות מצד בעלה, מתלוננת על שינויים קיצוניים במצבי הרוח ועל נדודי שינה. לדבריה, מעולם הייתה לה נטייה למצבי רוח אך לא כמו אלה של השנים האחרונות. לשאלתנו ענתה כי ההחמרה החלה בתקופת ההתמחות שלה (לפני 7 שנים) – אז גם החלו נדודי השינה.
א’ עוסקת בפעילות גופנית 3 פעמים בשבוע – “אני ממש אובססיבית לגבי זה”, לבושה מוקפד והיא אישה מאוד מטופחת.

בסקירת המערכות עלו הדברים הבאים:
א’ סובלת משלשול ועצירות לסרוגין ולדבריה, מערכת העיכול זו המערכת שדרכה מתבטאים מצבי הרוח שלה: כאבי בטן, נפיחות של הבטן, גזים וטחורים. עם זאת, התאבון שלה תקין והיא אוהבת לאכול.
העור של א’ נוטה ליובש מאז שזוכרת עצמה, תקופה ארוכה כססה את ציפורניה – החל מכיתה ה’ ועד לתחילת הלימודים האקדמיים).
מחזור הווסת סדיר, אך ארוך – כל 38 יום – כך היה כמעט מתמיד. הווסת הראשונה הופיעה בגיל 14, 5 ימי דימום בממוצע, כמות דם מועטה יחסית ( 2-3 תחבושות ביום ), יש קרישי דם ובעיקר אי נוחות עד כאב בבטן התחתונה במהלך הדימום. לוקח לה יומיים שלושה לחזור ולתפקד כרגיל אחרי כל דימום ווסתי מאחר והיא מרגישה עייפה חלשה.
א’ מתארת עצמה כאשת קריירה – מאוד חשובה לה הקריירה ( הילדים במסגרות לימודיות/צהרונים עד 18:00 ארבעה ימים בשבוע), פרפקציוניסטית ונוטה למצבי רוח. היא נעלבת ומתעצבנת בקלות “יש לי פתיל קצר”, ובעיקר בימים כאלה, השינה ירודה ומתישה! מתהפכת שעות במיטה עד שנרדמת, לא לוקחת כדורי שינה – באופן כללי, פוחדת ליטול תרופות שישפיעו על השליטה שלה, ואז היום למחרת הופך לסיוט! בעבודה עוד איכשהו מצליחה להחזיק עצמה אך כשמגיעה הביתה, המתח יוצא על הילדים והבעל.
קשריה עם המשפחה הקרובה (הורים ואחים) הדוקים, מה שלא מותיר לה זמן לחברים. למעשה, למעט בעלה, אינה מתראה עם חברים ואינה יוצרת קשרי חברה חדשים וטוב לה ככה.
לדבריה, היו שני ארועים שטלטלו את חייה בצורה משמעותית: כשהייתה עדה להתעללות בגור כלבים על ידי ילדי השכונה, הייתה אז בערך בת 10 והלידה הראשונה שלה, לפני 4 שנים – שהייתה טראומטית עבורה – איבדה הרבה דם, לא הצליחה/רצתה להניק, חשה ניכור לבנה. בדיעבד, התברר כי הייתה בדיכאון. עם זאת חזרה למשרד לאחר 3 חודשים ואיכשהו הצליחה לתפקד. במהלך השנה הראשונה לאחר הלידה, הדיכאון התפוגג. לבקשת בעלה, נפגשה עם פסיכיאטר שהמליץ על טיפול תרופתי אך א’ לא מוכנה לחשוב על עצמה כעל ” מקרה פסיכיאטרי ” ולא נטלה את הכדורים שהומלצו!

תאור מקרה והפעם דרך עיניים סיניות:
א’ בת 35, נשואה + 2 , 1.70מ’ / 57ק”ג, חיוורת מעט, עורכת דין במקצועה, הגיעה אלינו לאחר בקשות חוזרות ונשנות מצד בעלה (אינפורמציה חשובה! כאשר המטופל אינו מגיע מרצונו ועושה זאת רק על מנת לרצות אדם אחר, הוא אומר לנו בעצם שהענותו לטיפול/שיתוף הפעולה שלו מוטלים בספק..), מתלוננת על שינויים קיצוניים במצבי הרוח (לב/כבד) ועל נדודי שינה (חוסר דם/חוסר יין/עודף בקיבה). לדבריה, מעולם הייתה לה נטייה למצבי רוח אך לא כמו אלה של השנים האחרונות. לשאלתנו ענתה כי ההחמרה החלה בתקופת ההתמחות שלה לפני 7 שנים (כרוני) – אז גם החלו נדודי השינה.
א’ עוסקת בפעילות גופנית 3 פעמים בשבוע – “אני ממש אובססיבית לגבי זה”, לבושה מוקפד והיא אישה מאוד מטופחת (כבד).
בסקירת המערכות עלו הדברים הבאים: א’ סובלת משלשול ועצירות לסרוגין (פלישת כבד לטחול) ולדבריה, מערכת העיכול זו המערכת שדרכה מתבטאים מצבי הרוח שלה: כאבי בטן, נפיחות של הבטן, גזים וטחורים (באופן כללי אלמנט האדמה). עם זאת, התאבון שלה תקין והיא אוהבת לאכול.
העור של א’ נוטה ליובש(חוסר דם) מאז שזוכרת עצמה, תקופה ארוכה כססה את ציפורניה (כבד ולב) – החל מכיתה ה’ ועד לתחילת הלימודים האקדמיים ).
מחזור הווסת סדיר, אך ארוך – כל 38 יום (חוסר דם) – כך היה כמעט מתמיד. הווסת הראשונה הופיעה בגיל 14, 5 ימי דימום בממוצע, כמות דם מועטה יחסית ( 2-3 תחבושות ביום), יש קרישי דם (סטגנציה) ובעיקר אי נוחות עד כאב בבטן התחתונה במהלך הדימום. לוקח לה יומיים שלושה לחזור ולתפקד כרגיל אחרי כל דימום ווסתי מאחר והיא מרגישה עייפה חלשה (חוסר דם וצ’י).
א’ מתארת עצמה כאשת קריירה – מאוד חשובה לה הקריירה (הילדים במסגרות לימודיות/צהרונים עד 18:00 ארבעה ימים בשבוע), פרפקציוניסטית ונוטה למצבי רוח (כבד). היא נעלבת ומתעצבנת בקלות ” יש לי פתיל קצר”, ובעיקר בימים כאלה, השינה ירודה ומתישה! מתהפכת שעות במיטה עד שנרדמת (חוסר דם), לא לוקחת כדורי שינה – באופן כללי, פוחדת ליטול תרופות שישפיעו על השליטה שלה (כבד), ואז היום למחרת הופך לסיוט! בעבודה עוד איכשהו מצליחה להחזיק עצמה אך כשמגיעה הביתה, המתח יוצא על הילדים והבעל.
קשריה עם המשפחה הקרובה (הורים ואחים) הדוקים, מה שלא מותיר לה זמן לחברים. למעשה, למעט בעלה, אינה מתראה עם חברים ואינה יוצרת קשרי חברה חדשים וטוב לה ככה.
לדבריה, היו שני ארועים שטלטלו את חייה בצורה משמעותית: כשהייתה עדה להתעללות בגור כלבים על ידי ילדי השכונה, שאיימו עליה שאם תספר ” יעשו לה משהו רע” – והיא אכן לא סיפרה – הייתה אז בערך בת 10 (לב וכבד). והלידה הראשונה שלה, לפני 4 שנים – שהייתה טראומטית עבורה – איבדה הרבה דם, לא הצליחה/רצתה להניק, חשה ניכור לבנה (חוסר דם, לב). בדיעבד, התברר כי הייתה בדיכאון. עם זאת חזרה למשרד לאחר 3 חודשים ואיכשהו הצליחה לתפקד. במהלך השנה הראשונה לאחר הלידה, הדיכאון התפוגג. לבקשת בעלה, נפגשה עם פסיכיאטר שהמליץ על טיפול תרופתי אך א’ לא מוכנה לחשוב על עצמה כעל ” מקרה פסיכיאטרי ” ולא נטלה את הכדורים שהומלצו!

כותבת המאמר, אפרת בנור, L.Ac

לפרטים נוספים ולקביעת פגישת יעוץ אישית

לפרטים נוספים וקביעת פגישת ייעוץ לחצו כאן >>