fbpx

ADHD – מכת הדור או מתנת הדור

ADHD ,אחת מהפרעות הילדות הנחקרות ביותר, היה מוכר כבר בשנים המוקדמות של המאה ה- 20. במהלך השנים השתנתה התפיסה לגבי ההפרעה. בשנות השלושים של המאה שעברה ילדים בעלי סימפטומים שהיום מוגדרים כ- ADHD תוארו כבעלי פגם מוחי מזערי (minimal brain damage ). בשנות ה- 60 התווית השתנתה ל- חוסר תיפקוד מוחי מזערי (minimal brain dysfunction), וכן הלאה דרך “הפרעות קשב” (ADD) בשנות ה- 80 המאוחרות ועד למונח המקובל כיום “הפרעות קשב וריכוז/ היפראקטיביות” (ADHD ) שהיה בשימוש לראשונה בשנת 1994.

אז מה זה ADHD?

ADHD = ATTENTION DEFICIT HYPERACTIVITY DISORDER
ההפרעה מחולקת לשלושה סוגים: ADD שהוא בעיקר חוסר קשב וריכוז, ADHD שהוא בעיקר היפראקטיביות-אימפולסיביות והסוג המשולב. בעבר חשבו שמדובר בפגיעה מוחית, אולם כיום מדענים יודעים שאין הדבר כך. למרות שהגורמים להפרעה זו נשארו תעלומה, הוכחות מדעיות מעלות את העובדה שקיימת פעילות נוירולוגית שונה בחלקים מסויימים של המוח אצל אנשים או ילדים עם ADHD. השונות הזו בפעילות היא בעלת מרכיב גנטי.
אחדים מהחוקרים תארו את ה- ADHD כהפרעה בעכבות. כלומר, ילדים אינם יכולים לעצור או לעכב תנועות לא יעילות ולא שימושיות; הם אינם יכולים לשלוט בהיסח הדעת ובחוסר תשומת-הלב שלהם, והם אינם יכולים להתגבר על נטייתם להירדם במהלך היום. תאוריית העכבות מעמידה את ה- ADHD בשורה אחת עם הפרעות ממשפחת הדיכאון, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית וטיקים.
חשוב לציין ש- ADHD הוא הפרעה ביולוגית ולא רגשית, למרות שללוקים בה בעיות רגשיות, שבאות לידי ביטוי בבית, בבית הספר ובמצבים חברתיים. בנוסף לכך, חשוב לשים-לב שאין מדובר בקשיי למידה, למרות שלילדים רבים עם ADHD יש גם קשיי למידה. ADHD אינו תוצאה של הורות גרועה, או של מורים לא טובים, למרות שסביבה בלתי מאורגנת יכולה, אמנם, להחמיר את הסימפטומים.
עובדה נוספת חשובה היא שהרבה מהילדים עם ADHD סובלים גם ממצבים נוספים, כולל דיכאון, חרדה, הרטבת לילה וטיקים.

כיצד נערך איבחון ל- ADHD?

לרוב על-ידי נתונים מצוות של אנשי מקצוע ומהורי הילד. נערכת בדיקה רפואית ראשונית הכוללת טסטים נוירולוגיים לשלילת גורם פיזיולוגי לקשיים של הילד (כמו בעיות ראייה או שמיעה). לאחר מכן פסיכיאטר או נוירולוג יבקש לקבל מההורים ומהמורים סקירה היסטורית נרחבת לגבי הילד, בנוסף לדיווח לגבי רמת הישגיו הלימודיים, החברתיים ותיפקודו הרגשי. איש המקצוע יחפש סימנים למשבר משפחתי (גירושין, מעבר, מוות, וכו’) שיכולים לגרום להתנהגות בעייתית העלולה להיות מזוהה בטעות כ- ADHD.
לאחר איסוף המידע בודקים באילו מצבים הסימפטומים מופיעים (בבית-הספר, בבית). הטפסים שההורים והמורים ממלאים משמשים חלק חשוב מתהליך האיבחון. כדי שהאיבחון יהיה תקין, על הילד להראות סימפטומים לפחות בשני מצבי חיים.
לא כל הילדים עם ADHD הם אותו הדבר. אצל חלקים יופיעו המאפיינים לעיתים קרובות ואצל אחרים כלל לא.

התיאורים הבאים מאפיינים את ההתנהגות השכיחה ביותר אצל ילדים עם ADHD:

  • מתנועעים בעצבנות ומתפתלים או נראים חסרי מנוחה
  • קשה להם להישאר בישיבה
  • מוסחים בקלות
  • מגלים קושי לחכות לתורם
  • פולטים תשובות (מבלי שהשאלות יסתיימו)
  • בעלי קושי לעקוב אחרי הנחיות והוראות
  • בעלי קושי להחזיק תשומת לב לאורך זמן
  • קופצים ממשימה לא גמורה אחת לשניה
  • קולניים
  • מדברים הרבה
  • מתפרצים או מפריעים לדברי אחרים
  • נראים כאילו אינם מקשיבים
  • מאבדים או שוכחים דברים
  • מעורבים בפעילויות פיזיות מסוכנות

בנוסף לכך קיימים דפוסי התנהגות נוספים שניתן לראות אצל ילדים עם ADHD:

  • עובדים טוב יותר במצב של אחד על אחד מאשר לבד או בקבוצה גדולה.
  • משחקים טוב יותר עם ילדים גדולים או קטנים מהם מאשר עם בני גילם.
  • יש להם קושי להעתיק מילים מהלוח או מספר לדף
  • יודעים את החומר היטב, אך נכשלים במבחן (למעט בהכתבות)
  • מגיבים באופן לא עקבי לתמריצים
  • בעלי הערכה עצמית נמוכה
  • פעילים באופן משמעותי יותר מילדים בני גילם.
  • לוקים ביכולת הכתיבה שלהם.
  • משקרים או ממציאים סיפורים

המצבים הנלווים

אצל כשני שלישים מן הלוקים בהפרעהת ADHD קיימים גם מצבים נלווים. ההפרעות הפסיכולוגיות הנילוות ל- ADHD השכיחות ביותר הן: הפרעת התנגדות מרדנית (oppositional defiant disorder – ODD), הפרעת התנהגות (conduct disorder – CD), קשיי למידה, הפרעות מצברוח (כולל דיכאון והפרעה דו-קוטבית), הפרעת חרדה וטיקים. לא ניכנס כאן לכל אחת מן ההפרעות והמצבים הנילווים, מלבד העובדה שעליהם להיות מאובחנים ומטופלים על-ידי איש מקצוע מתחום הנפש.

לסיכום

ילדים עם ADHD הם קבוצה מגוונת, המושפעת מגורמים ביולוגיים, תורשתיים וסביבתיים, אשר חוקרים עדיין מנסים לפצח. לילדים רבים בעיות מעבר ל- ADHD, בעלות השפעה מרחיקת לכת על הביצועים שלהם בכל תחומי החיים הן בטווח הקצר והן לטווח הארוך.
עירנותם של ההורים וגילוי סימנים ל- ADHD החל משלבי הינקות והפעוטות – התקפי זעם, חרדת נטישה חמורה, סירוב עיקבי ללכת לישון, והתנהגות לא צייתנית אחרת – משמעותית ביותר. לצערנו, עובר לא פחות מעשור לפני שילדים אכן מאובחנים כראוי כבעלי ההפרעה. וחבל שכך.
טיפול מוצלח ב- ADHD דורש עבודה של צוות בינמקצועי. איבחון מוקדם, התערבות וטיפול עוזרים לילדים להתגבר על בעיותיהם ולהגיע להישגים בכל תחומי החיים!

לקבלת מידע נוסף עברו לעמוד לימודי אימון >>

לפרטים נוספים ולקביעת פגישת יעוץ אישית

לפרטים נוספים וקביעת פגישת ייעוץ לחצו כאן >>