יוגה תרפיה, יוגה כאמצעי טיפולי

מאת:
גאנש מוהאן
סבסטה יוגה איורוודה, צ'נאי, הודו

רוב מתרגלי יוגה יסכימו כי יוגה היא מערכת הוליסטית המעודדת ריפוי ומעצימה את התלמיד או המטופל. פשוט להגיד את זה, אבל תרגול גישה זו ליוגה במסגרת לוגית ואותנטית דורש הרבה חקירה, הרהור, שאילת שאלות ושימת לב לפרטים. מאמר זה מספק מתווה למסגרת של יוגה תרפיה. שני כללים פשוטים שולטים בגישה שלנו: הגיון (לוגיקה) ואותנטיות. נבחן את ההגדרה, הגישה והכלים של היוגה בתור אמצעי טיפולי דרך טקסטים עתיקים על יוגה, נתבונן על היוגה כיום, ונתאר דוגמה מפורטת של הגישה של היוגה-תרפיה לאסתמה.

יוגה תרפיה: מקורות קלאסיים

המילה הנפוצה ביותר לטיפול בסאנסקריט היא cikitsâ. המילה cikitsâ נגזרת מהשורש kit vyâdhipratîkâre שמשמעו בסאנסקריט הוא yoga-cikitsâ, כלומר להשתמש בתרגול יוגה כדי להתנגד למחלה או בריאות רופפת. יוגה תרפיה אינה מוגדרת או מתוארת בפירוט בטקסטים הקלאסיים של היוגה; yoga-cikitsâ היא בעיקר מטבע לשון שנכנסה לשימוש לאחרונה.

יוגה הוגדרה באופן חד-משמעי ביוגה-סוטרה של פטאנג'לי, כנראה איפשהו לפני 2,000 שנה, בתור "עצירת פעילויות המיינד". יוגה סוטרה עשויה לא להגיד הרבה על ההיבטים הפיזיים של יוגה, והיא לא נכתבה לשימוש ביוגה בתור אמצעי טיפולי. טקסטים מאוחרים יותר על יוגה בסאנסקריט, כגון Hatha Yoga Pradîpîkâ, מספקים יותר מידע על התרגול הגופני של יוגה מאשר יוגה סוטרה, אבל המידע לגבי השימוש ביוגה בתור אמצעי טיפולי נותר מוגבל. לא קיימות גם הגדרות נפרדות ושיטתיות בסאנסקריט לבריאות, מחלה וטיפול הספציפיים ליוגה בטקסטים הקלאסיים.
הגדרה רשמית לבריאות, כמו גם קווים מנחים לטיפול, או cikitsâ, מתוארים בפרוטרוט רק באיורוודה, הרפואה ההודית המסורתית. Sushruta Samhitâ, אחד הטקסטים הקלאסיים הסמכותיים ביותר על האיורוודה, מציע את ההגדרה הבאה לבריאות: "איזון של הדושות, agni, dhâtus ו-malas, עם עצמי, עם המיינד ועם חושים נעימים (צלולים) – על אדם שכזה נאמר כי הוא בריא" (Sushruta Samhitâ 15.38). קיימים גם טקסטים המתארים בשיטתיות טקסים ומנטרות ספציפיים, ואת השימוש בקריסטלים ואבנים לטיפול במחלות שונות.

לימודי יוגה תרפיה: חמשת המאיות

חמשת המאיות (pancha-maya), הנקראות גם חמשת הקושות (koshas), מוצעות לפעמים בתור מודל ליוגה-תרפיה. מודל זה אמור לנבוע מטקסט עתיק הידוע בשם Taittirîya Upanishad, בו מוסברות חמשת הקושות או המאיות. יחד עם זאת, ה- Upanishadsהם טקסטים על הפילוסופיה והפסיכולוגיה הוודית, לא טקסטים על טיפול. התיאור של ה-pancha-maya ב-Taittirîya Upanishad אינו מתייחס לטיפול כלל. הערות מפורטות על ה-Taittirîya Upanishad על ידי אנשים מוארים גדולים מהודו, כגון Shankara, אשר הציע את הפילוסופיה של חוסר דואליות, ו-Vidyâranya, עוד חכם גדול, לא אומרות דבר על טיפול.
המסר של ה-Taittirîya Upanishad אינו דן בטיפול בגוף, אלא בהתעלות עליו. מודל ה-pancha maya מתואר בתור עבודה דרך ההבנה השיטתית הבאה: "אני לא הגוף. אני לא הפראנה. אני לא המיינד. אני לא ה-I-sense. אני לא ה-mahat. אני התודעה אשר שוכנת מעבר לכל אלה". זה אינו תהליך של הבנה אינטלקטואלית, אלא חוויה ישירה אליה מגיעים דרך מצבי samâdhi. הפסיכולוגיה של ה-Taittiriya Upanishad היא על-זמנית. זוהי דרך יפהפייה להביע את אותו מסר כמו של ה-Samkhya והיוגה. משתמשים במילה קושה מפני שהקושות נחשבות לכיסויים של התודעה. כאשר הכיסויים מוסרים, נותרת התודעה בלבד. זה יוביל למצב הנקרא kaivalya ביוגה סוטרה, מילולית: "להיות לבד".

מודל הpancha-maya-, כאשר הוא מיושם על תרפיה, נוגד גם את ההיגיון של הפסיכולוגיה הבסיסית של היוגה, כפי שהוא מתואר ביוגה סוטרה. למשל, בפסיכולוגיה היוגית לא מפרידים בין ההיבטים של המיינד, כגון אישיות, למידה ומערכות יחסים. למילים אלה אין מקבילות ישירות או בסיס נפרד בפסיכולוגיה של היוגה, כפי שמוסבר ביוגה סוטרה.

לבסוף, אי אפשר לבצע "דיאגנוזה" על בסיס מודל הpancha-maya-. למשל, נניח שאנחנו מסווגים אסתמה בתור בעיה של פראנה-מאיה, כי זוהי הפרעת נשימה, כשפראנה משמעה נשימה. קודם כל, נקודת ההתחלה הזאת אינה נכונה, שכן המשמעות של המילה prana ב- Taittirîya Upanishad אינה נשימה. משמעה כוח החיים. ה- prâna-mayaהמתוארת ב-Taittîriya Upanishad לא קשורה בכלל להפרעות נשימה. שנית, כשעושים זאת, לא משיגים דבר מלבד הוספת תגית מומצאת בסנסקריט, שכן לא קיים שום חומר ביוגה או באיורוודה לטיפול בבעיה של prâna-maya. סיווג הפרעה בתור בעיה של פראנה-מאיה – או לצורך העניין, כל בעיית "מאיה" – לא מוסיפה שום מידע מהיוגה ומהאיורוודה המסורתיות, שכן סיווג מחלה זה לא קיים בהן. זוהי המצאה של מורי יוגה מודרניים, ללא שום אחיזה ביוגה ובאיורוודה הקלאסיות. יחד עם זאת, אם נאמר שאסתמה מתייחסת לחוסר איזון בין vâta ו- kapha, או שניתן לסווג אותה תחת shvâsa, אנו מוסיפים מידע לגבי ההתמודדות עם המחלה, שכן קיים מידע נרחב באיורוודה לגבי ה- shvâsaוהפרעות של vâta ו- kapha.

מתרגלים ומורים של יוגה מודרנית צריכים לזכור כי יוגה לא נועדה להיות מערכת רפואית בפני עצמה. אין לה פסיכולוגיה רפואית משלה. מורים מסוימים בני ימינו מציעים את ה- nâdîs, הפראנה והצ'אקרות בתור פסיכולוגיה "עדינה" או "אנרגטית" של היוגה, בהקשר לריפוי וטיפול על פי יוגה. אך טקסטים יוגיים קלאסיים לא מתארים שום שיטה לאבחון או טיפול המבוססת על פראנהnâdîs, והצ'אקרות. קיימות רק הצהרות פשוטות ש- nâdîsצלול וזרימה טובה של פראנה יובילו לבריאות טובה. בהקשר זה, המילה פראנה משמעה "כוח החיים". לא קיימת שום שיטה לאבחון זרימה לא טובה של פראנה או מניפולציה ישירה שלה. כאשר טקסטים יוגיים קלאסיים מדברים על משיכת הפראנה למקום אחד או ריכוז הפראנה באיזור מסוים בגוף, זה נעשה בתור תרגול של prânâyâma או מדיטציה. בהקשרים אלה, המילה פראנה מתייחסת לנשימה או לריכוז תשומת הלב.
בעיה זו של מידע לא נכון תוקטן באופן משמעותי אם מורים ליוגה, ובמיוחד אלה המלמדים יוגה-תרפיה, היו נדרשים לבסס את עמדתם על יוגה ואיורוודה מסורתיות, עם הפניות מדויקות לטקסטים הקלאסיים.

יוגה תרפיה: הגדרה מודרנית

יוגה תרפיה בהגדרה עכשווית אידאלית תתבסס על הבנה נפוצה ולוגית של יישומי יוגה. דוגמה להגדרה של יוגה תרפיה מודרנית הינה "יישום יוגה ליחידים על מנת להעצים אותם להתקדם לעבר בריאות טובה יותר וחופש ממחלה". המילה "העצמה" חשובה פה, שכן היבט מפתח של יוגה הוא השתתפותו הפעילה של המטופל בתהליך הריפוי. כלי יוגה דורשים כי האדם יעשה מאמץ. זו אינה מגבלה של יוגה, אלא כוח אדיר.

לעיתים מציעים שבהקשר של יוגה מושגים כמו "רווחה רוחנית" יתווספו להגדרת הבריאות ולמטרות יוגה תרפיה. מלבד היותו מעורפל, הוא גם אינו נכון מנקודת המבט של יוגה קלאסית. הנפש (ספיריט) ביוגה היא הרואה, המתבוננת, או המודעות. אין שום רווחה עבור הנפש ביוגה. זהו מושג ליבה ביוגה קלאסית שהמודעות או הספיריט היא מעבר לשינוי, ולכן היא תמיד ברווחה. רק המיינד יכול להיות במצב מעורער. באופן דומה, הוספת רווחה אתית להגדרה של בריאות גם כן אינה נכונה מנקודת המבט של היוגה, שכן יוגה לא מטיפה לאתיקה. ה- yamas והniyamas-, שתי הזרועות הראשונות מתוך שמונה הזרועות של היוגה של פטאנג'לי, עשויות להיחשב בתור צווים אתיים, אך הן אינן כאלה. אלו הן דיסציפלינות אישיות בפעולה, בדיבור ובמחשבה. המתרגל בוחר לעמוד בהן כי הן הכרחיות להתקדמות שלו אל עבר המטרה של יוגה. לסיכום, הוספה של רווחה רוחנית או אתית למושג הבריאות ביוגה סותרת את היסודות של הפסיכולוגיה של יוגה.

למילים כמו יחס, איזון וחיוניות יש משמעות חיובית והן נותנות תחושה טובה, אבל במבט לאחור אנו יכולים לראות כי גם הן לא מתאימות להגדרה של יוגה תרפיה. אם מילים אלו מקובלות בהגדרה, גם רבות אחרות, כמו רווחה רגשית, יציבות המיינד, ואנרגיה. מילים אלה רק מעלות שאלות נוספות: מהו שיפור היחס? האם זה וודאי שרמות החיוניות או האנרגיה הן מדד לבריאות בסיסית? למשל, אנו רואים אנשים שהייתה להן לכאורה חיוניות רבה ופתאום סובלים משבץ. הנקודה היא שמילים אלה הן עמומות ונבחרו באופן אקראי, והטקסטים העתיקים שמים דגש רב על דיוק בהגדרה.

יוגה תרפיה – דרישות יסוד לגישה נכונה

כיום, הקושי הגדול ביותר בהתייחסות לתחום של יוגה תרפיה יכול להיות בהפגת הבלבול שכבר קיים. "סגנונות" ו-"מסורות" שונות מעמיסים על שדה היוגה עם תאוריות ושיטות סותרות. "סגנונות" יוגה עכשוויים רבים מתבססים על ההבדלים בפראקטיקות של יוגה, בשילוב עם יחס מוצע לפסיכולוגיה. יחד עם זאת, החיבור הלוגי בין הפראקטיקות הפיזיות הנלמדות והמטרות הפסיכולוגיות המותוות ביוגה סוטרה של פטאנג'לי אינו ברור.

בפיתוח גישה ל- יוגה תרפיה, המטפל צריך להבהיר שהטיפול יתבסס על אותנטיות והגיון. לצורך מציאת מקור אותנטי, יש לחפש התאמה מתועדת ונרחבת בטקסטים איורוודיים, ברחבי הודו ועל פני מאות שנים, או מורה ליוגה עם גישה לידע מסורתי, אשר תרגל בעצמו, והכי חשוב, בעל גישה ברורה ולוגית. בעוד המסורת עשויה להרגיע, היא אינה משמשת בטוחה לתוקף או לנכונות. גם איורוודה וגם יוגה מתעקשים כי כל מידע שהועבר מאדם אחר צריך להיות מאומת על ידי היסק anumâna)) ותצפית ישירה (pratyaksha).
יוגה תרפיה צריכה להיות בעלת המאפיינים החיוניים הבאים:

1. להתבסס על פרמטרים ניתנים לצפייה. עדיף להימנע מריפוי המבוסס על "זרימת אנרגיה" או "איזון אנרגיה", המושווה לפעמים לפראנה בספרות היוגית העכשווית בגישה הרגילה. זרימת אנרגיה אינה זמינה לתצפית ואימות. אחרים אינם יכולים לאמת את מה שמטפל יוגה טוען שהוא ראה, שכן זהו למעשה רושם סובייקטיבי – לא ניתן לתאר אותו דרך החושים הרגילים או לכמת בדרך כלשהי. בנוסף, כפי שכבר אמרנו, צ'אקרות, פראנה ו- nâdîsאינן גישות טיפול בטקסטים הקלאסיים של היוגה.

2. להיות ברורה והגיונית, ולא דו-משמעית, סותרת, או חסרת היגיון. לדוגמה, פרקטיקת יוגה לא נכונה גופנית לא סביר שתחשב כטיפולית כי היא נכונה "אנרגטית" או "רוחנית". זו אינה אמירה הגיונית ויש להתייחס אליה בזהירות. עלינו קודם כל לבחון האם הפרקטיקה היוגית, במיוחד אם מדובר באסנה, נכונה מבחינה גופנית.

3. להיות בעלת אותנטיות בספרות הקלאסית של יוגה, איורוודה, ומקצועות קשורים נוספים, במידת האפשר. לכל הפחות, היא לא יכולה לסתור אותם. מאחר והפסיכולוגיה של יוגה מוסברת בצורה מאוד ברורה ביוגה סוטרה, אין צורך בשום ערפול או סתירה בתחום זה. מטפלי יוגה צריכים להיות מאוד ברורים בנקודה זו.
חשוב גם לקחת בחשבון את הערך של ראיות אמפיריות לגישה מסוימת עבור יוגה תרפיה. הוכחות ממחקרים מהווים את הבסיס של רפואה מבוססת ראיות, וחשוב כי שיטות הטיפול מכל גישה יאומתו דרך מחקרים. יחד עם זאת, בתחום היוגה, עלינו לשקול שימוש בהגיון ואותנטיות קודם כל בקביעה האם גישה כלשהי היא נכונה, והאם קיימת גישה אחרת טובה יותר, לפני התחלת המחקר. מטפלי יוגה רבים יסכימו כי רוב המטופלים אשר מתרגלים יוגה עבור היתרונות הטיפוליים שלה, בכל גישה שלא תהיה, לרוב כן מרוויחים. אך תצפית על רווח כלשהו – בתרגול או במחקר של יוגה תרפיה – לא מצביעה על כך שזו הגישה הטובה ביותר. לפני הפיכת גישה לרשמית, עם חותמת של ראיות מוכחות, עלינו לשקול האם אנו יכולים לספק תמורה טובה יותר בעזרת גישה שונה ליוגה תרפיה. כך, נציע קודם כל לשים דגש על הגיון ואותנטיות.

יוגה תרפיה: ששת הגורמים לגישה נכונה

המטרה שלנו כאן היא לתאר את הבסיס של יוגה תרפיה שיספק את כל הקריטריונים הנ"ל. עבודת יוגה תרפיה שאנחנו עושים נגזרת מהגישה הנלמדת על ידי Sri Krishnamachary. ל-Sri Krishnamachary לא היה מקביל בידע של הפילוסופיות הוודיות במאה האחרונה, והוא היה גם אחד מהמורים ומתרגלי יוגה האותנטיים ביותר בעבר הלא-רחוק. הוספנו לשיעוריו של Sri Krishnamachary לימודי איורוודה, ותחומים קשורים אחרים, שכן הוא לא היה רופא איורוודי פעיל. חשוב לדעת ש- Sri Krishnamachary לא השתמש בכל מודל מיוחד בהקשר ליוגה תרפיה. הוא פשוט הציע שינויים באסנות, פראנאיאמה, מדיטציה ואורח חיים, על פי הצורך.

הגדרנו יוגה תרפיה בתור יישום היוגה ליחידים על מנת להעצים אותם להתקדם לעבר בריאות טובה יותר וחופש ממחלה. לכן הגישה שלנו ליוגה תרפיה מתחילה מלקיחת הגורמים שמשפיעים על בריאות ומחלה בחשבון. ניתן לסווג את כל המחלות בתור כאלה שמשפיעות בעיקר על הגוף והמיינד. תהליך המחלה יכול להיות מושפע מהמזון שאנו אוכלים, אורח החיים שאנו מנהלים, והסביבה שבה אנו חיים. לכן יש לנו חמישה גורמים שעלינו לקחת בחשבון כשאנו ניגשים לטפל בבריאות לקויה: גוף, מיינד, תזונה, אורח חיים וסביבה. זה שימושי להוסיף את הנשימה לרשימה זו, שכן היא תופסת מקום חשוב מאוד בפרקטיקה של היוגה. עלינו לקחת בחשבון את כל הגורמים בכל גישה הוליסטית לבריאות. הבנת הגורמים הרלוונטיים המשפיעים על מחלה מאפשרת למטפל לתעדף את יישום כלי יוגה כראוי לבעיה ולאדם. כך שיש לנו רשימה של שישה גורמים חיוניים שיש לשקול בתהליך יוגה תרפיה:
1. גוף
2. נשימה
3. מיינד
4. תזונה
5. אורח חיים
6. סביבה

כל הגישות הנכונות לטיפול יוגה תרפיה ישלבו את כל ששת הגורמים הללו.
רוצה ללמוד איך: אנחנו מזמינים אותך לקריאת המאמר הבא:
יוגה תרפיה, כלים מעשיים

קורס יוגה תרפיה, מכללת כרכור – בטיפול‌ ‌יוגה‌, ‌כמו‌ ‌בהוראת‌ ‌יוגה‌, ‌המשאב‌ ‌העיקרי‌ ‌הוא‌ ‌התרגול‌ ‌האישי. ‌בקורס‌ ‌נעמיק,‌ ‌נחדד‌ ונדייק‌ ‌את‌ ‌התרגול‌ ‌האיש‌י ואת הבנת‌ הפסיכולוגיה‌ ‌העומדת‌ ‌מאחורי‌ ‌היוגה.‌ נתייחס‌ ‌לדרכים‌ ‌השונות‌ ‌להשריש‌ ‌שינוי.‌ ‌ ‌נתייחס ‌ל‌בעיות גופניות, פיזיולוגיות ומצבי‌ ‌נפש‌ ‌שונים‌. ‌נחשף‌ ‌לכלים‌ ‌שונים‌ ‌מעולם‌ ‌היוגה‌ ‌המאפשרים‌ ‌שינוי,‌ ‌הכלה‌ ‌וביטחון.‌ ‌במהלך הקורס יושם דגש על סופרוויז'ן בתהליך הטיפולי (סטאז שנה א') והדרכה כיצד להעמיק ולחקור באופן אישי בנושא ההתמחות (שנה ב').